נסענו במטרו שתי תחנות מתחנת ואסטניה שבמרכז העיר לתחנת פינלנדסקיה, שם יש תחנת רכבת וגם פסל גדול מאוד של לנין, שריד לתקופה הסובייטית. הרכבת הביאה אותנו למקום קטן בשולי העיר הגדולה סן-פטרסבורג. מתחנת הרכבת היה עלינו לעשות עוד כברת דרך כדי להגיע למקום המיועד. קולה הכיר את המקום היטב. בדרך הוא סיפר שכאשר היה תלמיד תיכון עבד בהדרכת קבוצות של מבקרים במקום, וכאשר היה ילד התגורר במקום כשנתיים. עמדנו וחיכינו לאוטובוס, בקור ובגשם. ממרחק נראתה מכונית ישנה שעליה סימן של מונית, החלטנו לסמן למונית הזו, וזה הצליח, הוא קלט אותנו והגיע. כמובן שאנשי המקום מכירים היטב את האתר בימים אלו. אך בימים האפלים של משטר ההשתקה והטיהורים של סטאלין 1937-1938, וגם לאחר מכן כאשר התרחשו במקום אירועים מוזרים מאחורי גדרות, כנראה איש לא חשד שהמקום משמש אתר קבורה המוני לקורבנות ההשתקה של המשטר. בתוך היער עצמו אתה מהלך בפינת יער פסטורלית של שקט, מוקפת גדר גבוהה שמעליה גדר תיל. שבילים מטופחים. קולות של פעמונים. "קברים" קטנים מסומנים על ידי המבקרים. אך המקום אינו דומה לבית קברות רגיל. על העצים, דיוקנאות של אנשים שהוצאו להורג. על הקרקע, תלוליות עפר מעוטרות באצטרובלים ואבנים קטנות. לא ניתן לומר בוודאות כי האיש קבור במקום הזה בדיוק. אך אנשים בחרו להם פינות הנצחה בתוך היער הפסטורלי הזה, שאליו יוכלו להגיע לזכור ולהזכיר את בני משפחתם הקרובים. הביקור בבית-הקברות המיוחד הזה ריגש אותי מאוד. צילמתי את האתרים ביער, מצבות אישיות, מצבות קבוצתיות של עמים ולאומים שונים.
ולפתע גם הגעתי למצבה של קורבנות יהודיים. על המצבה עצמה היו כתובות מלים בעברית וסמל המנורה כמובן, ולידה פסל של ידיים מורמות אל-על המחזיקות מגן-דוד.
נושא מעורר מחשבות ורצון לחקור
שהיתי בפטרבורג בביקור זה 10 ימים, ביקרתי במקומות רבים. הביקור הזה בלבשובה, נגע ללבי וגרם לי לחקור שוב את כל הנושא. ניסיתי להבין את האירועים ההיסטוריים שהובילו לטיהורים הללו. חשבתי על המשפחות שאיבדו את יקיריהן על מזבח ההשתקה, כדי לייצב משטר טוטאליטרי שעושה באנשים ככל העולה על רוחו. אנשים שנלקחו מבתיהם לחקירה ולא שבו הביתה, ובני המשפחה שלא ידעו במשך שנים לאן נעלמו יקיריהם והיכן הם קבורים. תהיתי מדוע דווקא עכשיו גם חבריי בפטרבורג החליטו לחשוף בפניי את המקום הזה, ולא שמעתי על כך קודם בשנתיים שגרתי במקום. החלטתי לחקור את הנושא. חיפשתי ומצאתי אתר מעניין המסקר את המקום ואת תולדותיו. והחלטתי לשתף אתכם קוראי הבלוג שלי, באירועים הללו.
ההסטוריה של אתר הקבורה הסודי ליד לבשובה
ההיסטוריה של אתר הקבורה הסודי של ה-נ.ק.ו.ד. , לא רחוק מהכפר לבשובה החלה בשנת 1937, יום השנה העשרים למהפכת אוקטובר, ולפעילות של הארגונים החשאיים: הצ'קה, הנ.ק.וו.ד. זאת גם השנה של "הבחירות החופשיות" לסובייט העליון של ברית המועצות בהתאם לחוקה החדשה של סטלין.
ב -2 ביולי 1937, הפוליטביורו של הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, החליט לקחת על עצמו בקנה מידה גדול "מבצע דיכוי הקולאקים (בעלי האחוזות) לשעבר, אלמנטים אנטי סובייטים פעילים ופושעים". ב -31 ביולי 1937, ז'קובסקי, מפקד האזור הראשי של לנינגרד ב- נ.ק.ו.ד., קיבל ממוסקבה עותק סודי של צו ניהולי מס' 00447 מניקולאי יז'וב, הקומיסר העממי לענייני פנים, על תחילתו המיידית של המבצע. על פי התוכנית המתוארת בצו לאזור לנינגרד: הטרויקה (ה"שלישייה" ) המורכבת מהמפקד הראשי של הנהלת ה-נ.ק.ו.ד., התובע האזורי המזכיר השני של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית, נדרשה לשפוט 4,000 איש ולהוציאם להורג ביריות (קטגוריה ראשונה) ולשלוח עוד 10,000 איש למחנות ולבתי סוהר (קטגוריה שנייה). כל זאת בתוך 4 חודשים מ-5 באוגוסט.
במקביל, התקיים קמפיין ענק נגד "מרגלים ומחבלים" (spies and sabuteurs) בכל ברית המועצות. הוצאו הוראות ניהול סודיות של הנ.ק.וו.ד. נגד מה שכונה "הגרמנים", ה"פולנים", וה"Kharbin". על פי ההוראות היו רשימות מקומיות של "מרגלים" שעברו לאישור על ידי הדבויקה במוסקבה: ראש ועדת הנ.ק.וו.ד והתובע של ברית המועצות. יצאה הוראה מהנ.ק.וו.ד. על דיכוי "נשים של הבוגדים במולדת" ועל ילדיהם וגם היא יושמה. תוכנית ביצוע נפרדת להוצאה להורג שנשלחה ללנינגרד עבור בתי הסוהר Solovetsky ו- Yezhovshchina החלה להתבצע בשנים 1937-38. משפטי ראווה של "אויבי העם" התקיימו באזור כעניין שבשגרה. בשנת 1938, הטרור נמשך בעוצמה מחודשת.
ההוצאות להורג באזור לנינגרד - חיסול "אויבי העם" 1937-38
ההוצאות להורג באזור לנינגרד היו בקנה מידה גדול ביותר. בשנת 1937 הוצאו להורג בחשאי בלנינגרד 19,350 אזרחים, לפי מחקר עדכני. בשנת 1938 הוצאו להורג 20,769אזרחים, על פי נתונים רשמיים. בין הקורבנות היו דמויות ידועות של מדענים. היו גם פועלים ואיכרים, מורים ותלמידים, אנשי דת, רופאים, קציני צבא, עובדי הרכבת, דירקטורים במפעל, ושומרים. כולם נחשבו ל"אויבי העם". אלו שנגזר עליהם עונש מוות הובאו לנינגרד. כאן בוצעו ההוצאות להורג על ידי קצינים ממשרדו של מפקד הדירקטוריון של לנינגרד ואזור לנינגרד של הנקוו"ד. הוצאות להורג גם בוצעו בערים אחרות באזור: נובגורוד, בורוביצ'י, פסקוב ומקומות נוספים.
ברור שהממשל הבין עוד לפני תחילתה של הפעילות ההמונית כי אתר הקבורה החדש ליד לנינגרד יהיה מיועד לקבורה של מספרים חסרי תקדים של אנשים שהוצאו להורג. הנקוו"ד החל להשתמש בקיץ 1937 באזור המיוער קלות, מוקף גדר מוצקה, תחת שמירה קפדנית ליד הכפר לבשובה. בפברואר 1938 השטח הועבר באופן רשמי לידי הדירקטוריון של הנקוו"ד. ההנחה היא שגופות המוצאים להורג הועברו לאתר לבשובה במשאיות מאוגוסט 1937 עד שנת 1954. על פי הנתונים הרשמיים, 46,771 בני אדם הוצאו להורג בלנינגרד באותה תקופה, 40,485 מהם בהאשמות של בגידה פוליטית, כולל קורבנות " פרשת לנינגרד ". יש גם ראיות כי נורו יריות בתוך הגדר של בית הקברות.
פרסום שמות הקורבנות של תקופת הטיהורים
בחודש ינואר 1990 בעיתון Vechernyi לנינגרד החלה לפרסם רשימה של אלה אשר הוצאו להורג בעיר. ובשנת 1995-2002 הספרייה הלאומית של רוסיה פרסמה את חמשת הכרכים הראשונים מתוך עשרה כרכים בסדרה, Leningrad Martyrology 1937-1938. ספר המנציח את שמות הקורבנות זמין גם באתר האינטרנט של מרכז שחזור השמות בספרייה הלאומית של רוסיה.
בתקופה שלאחר סטלין בקג"ב של לנינגרד הייתה רשימה שהתבססה על זיכרונות ממקור ראשון כביכול. תרשים של המקום עם מספרים של הקבורות והזמנים שבהם נקברו. צוינו מקומות הקבורה של 19,450 אנשים.
בית הקברות נשאר בסוד עד 1989 נשמר בצורה הטהורה למעשה על ידי ההנהלה של הק.ג.ב. בלנינגרד. בית השומר והאסמים השתמרו, יחד עם שבילים שנוצרו על האדמה על ידי כלי רכב. במשך חמישים שנה צמח יער גבוה, מעת לעת השומרים כיסו את קברי האחים בחול שהובא למקום לצורך זה. בשנת 1975-76 תוקנו הגדר ושער הכניסה.
ב -5 בינואר 1989, עברה בפוליטביורו של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות החלטה "בדבר אמצעים נוספים להשבת הצדק ביחס לקורבנות הדיכוי שהומתו במהלך התקופה של שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20.
חצי מאה אחרי Yezhovshchina, אותם אזרחים שהוצאו להורג על ידי הדבויקה והטרויקה הגיע הזמן לטהר ולשקם את מקום הקבורה שלהם. באביב 1989, VT Muravsky, ראש קבוצת "חיפוש הזיכרון של לנינגרד", השיג ראיות לקיומו של Levashovo ומספר אתרים דומים נוספים. למרות שבאותו אביב הנהלת הקג"ב בלנינגרד הצהירה, כי אחרי שביצעה סקר מיוחד בארכיונים שלו ובמחלקה המסווגת של ארכיונים עירוניים אחרים, כ אין נתונים תיעודיים בדבר קיומם של אתרים אחרים. ב -18 ביולי 1989, לפי החלטה מס' 544 של הוועד הפועל של המועצה העירונית לנינגרד, הוכר אתר הקבורה Levashovo כבית קברות לזיכרון. וזמן קצר לאחר מכן, לאחר התגובות הראשונות של העיתונות, הוא נודע בתור ("Wilderness Levashovo") שמורת לבשובה.
בשנת 1989-90, השטח של בית הקברות נחקר על ידי קרן העבודה הגאודזית. נערך מחקר על ידי קבוצת עבודה ממכון המחקר הגיאולוגי של כל רוסיה, על מנת לקבוע את הגבולות של בורות הקבורה. הקרן עשתה סקר של השטח. בכמה מקומות קדחה חורים שאישרו את ההנחה על הקבורות בחלקים המרכזיים והצפוניים של בית הקברות.
המקום הופך לאתר זיכרוןבמאי 1990 בית העלמין הפך לאתר זיכרון Levashovo והועבר לעיר סנט פטרסבורג. באביב אותה שנה תשעה אדריכלים התבקשו לעצב שיפוץ של האנדרטה, כולל הקמת מגדל פעמון הכנסייה. השיקום ע"י הקהילה החל עוד קודם לכן. ב -21 באוקטובר 1989, וב- 14 אפריל 1990, ההלוויה הראשונה עבור הקורבנות נערכה על הכביש במרכז בית הקברות. אבן זיכרון הונחה והצלב האורתודוקסי הוצמד לעץ.
קרובי משפחה של קורבנות תלו סרטים על עצים עם כיתוב ותמונות. המשפחות החלו לסמן קברי קרוביהם, החלו להופיע לוחות מתכת עם דיוקנאות. הוצבו לוחות זיכרון, וצלבי זיכרון, רבים מהחפצים שסימנו את הקורבנות הובאו ממרחקים.
יער Levashovo הפך אתר הזיכרון הלאומי האמיתי. מקום סמלי לזיכרון לאנשים ונשים שמתו ונעלמו בלי להשאיר עקבות בזמן של שלום. ב -7 במאי 1992, העובד בבית הקברות Volchenkov, תושב מקומי ועד ראייה לבניית הגדר עם התיל, התקין גם הוא צלב זיכרון.אדריכלים, מטעם החברה לשימור זכרון הדיכוי ושל העיר סנט פטרסבורג תמכו ביוזמות לשיפור אתר הזיכרון Levashovo בבית הקברות. נבנו מצבות ללאומים שונים שנקברו בבית הקברות ההמוני הזה.
הביילורוסים, הרוסים, הפולנים, אנשים ללא מוצא, יהודים, גרמנים, אנשים מפסקוב, נורווגים, אנשים מוולוגדה, תושבי מנזר Goritsk, אסטונים, סורים, אוקראינים, לטבים, ליטאים. נכתבו הספדים לקורבנות בשפות רבות בימי זיכרון. ובוודאי יהיו בהמשך גם מונומנטים אחרים.
בחודש ספטמבר 1995 באביב 1996 טופחו השבילים של בית הקברות . בין הראשונים לתרום לעבודה זו היתה לידיה Chukovskaya, שקיבלה פרס כספי מהמדינה על עבודתה על אנה אחמטובה. קבוצה של אדריכלים בניהולו של IG Uralov, האמן הראשי של העיר, השלים את השיפורים לבית הקברות. ב -16 במאי 1996, א.א. סובצ'ק, ראש עיריית סנט פטרסבורג, חשפה את האנדרטה, "המולך של הטוטליטריזם" , בכניסה לבית הקברות. אתרי הזיכרון נוספים דומים לאתר לבשובה: Butovo Kommunarka שליד מוסקבה, Kuropaty ליד מינסק, ו Bykovnya ליד קייב – בתי הקברות לאזרחים שהוצאו להורג, הידועים והבלתי ידועים.
אפשר למצוא באינטרנט פרטים נוספים על האתר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה